רן דנקר: “אני לא מחכה לאף יום כדי לחגוג את החופש, העצמאות והגאווה שלי ולכן דחיית האירועים לא כל כך מדברת אליי. לרוב, אני לא בן אדם של מסיבות המוניות אבל בשנה שעברה הופעתי במצעד הגאווה בתל אביב וזאת הייתה אחת החוויות העוצמתיות והמרגשות שאי פעם חוויתי ופשוט הייתי גאה להיות חלק מהקהילה שבעיני מסמלת חופש, שפיות ושאין צורה אחת לאהבה. אמנם אירועי הגאווה נדחו השנה אבל בגלל ששגיא קריב הכין רמיקס היסטרי לשיר שלי “כשאומרים לי לא” והבכורה מתוכננת לשבוע הגאווה – כנראה שאני אמצא את עצמי רוקד באיזה מסיבה וירטואלית. שנת 2020 תיכנס לספרי ההיסטוריה בגלל נגיף הקורונה, אבל אני מקווה שאנחנו כבני אדם נלמד מתקופה זו משהו – לקבל את השונה ולחתור לשוויון כי בסופו של דבר אנחנו רק חלקיק בעולם וזה לא משנה אם משפחה בנויה מאמא ואמא או מאבא ואבא, כי כל אחת מן הבחירות היא אמירה לאהבה. אני רוצה לספר לבני הנוער שקוראים את זה עכשיו – בעבר, כשהייתי צעיר, לא הבנתי מה הבעיה עם אהבה לגברים ולנשים, תמיד הרגשתי עמוק בפנים שזה טבעי, אבל בו זמנית גם הייתה בי תחושת אשמה, כי ככה חינכו אותי ונתנו לי להרגיש בכל שנותיי הצעירות, שאני עושה משהו עקום. היום, בשנת 2020, דברים נראים אחרת ופתאום להיות הומו מרגיש טבעי ולקחת אחריות על החופש והבחירה שלי מרגיש עוד יותר נכון וטבעי. בבקשה תתנו לעצמכם את החופש להחליט בשביל עצמכם, למי אתם נמשכים ומי עושה לכם טוב – כי אין תשובה אחת נכונה. אני מבקש מכם, אל תתנו לאף תכתיב, מוסד, מורה או בריון רשת להפחיד אתכם ותמשיכו לרדוף אחרי החיפוש שלכם והאושר הפרטי שלכם ואם אתם צריכים אוזן קשבת ארגון איגי מדהים וילך אתכם יד ביד עד החופש”.